גזית נ' חברת סונול ישראל בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופט ג. ברק) מיום 11.02.10, הדוחה את התביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים ללא צו להוצאות.

הבקשה הוגשה ביום 11.03.10.

לטענת המבקשת מצבה הכלכלי קשה ועל כן הגישה בקשה למינוי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי אשר ייצגה בערעור, ועד כה לא נתקבלה תשובה. לפיכך מתבקשת הארכת המועד עד לקבלת ייצוג משפטי כאמור.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

דיון-

בהתאם לתקנה 528 לתקסד"א רשאי בימ"ש להאריך את המועד להגשת ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הטעמים המיוחדים ייבחנו כל מקרה לגופו, כאשר ביהמ"ש במסגרת שיקוליו יבחן את "הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של הליך "תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד" (בש"א 482/08 פיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי (מיום 28.01.08, פורסם ב"נבו"; בע"מ 2205/09 פלונית נ' היועמ"ש (מיום 22.04.09, פורסם ב"נבו").

עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי ""טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (מיום 28.04.08, פורסם ב"נבו").

בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפו (מיום 23.08.06), נקבע:-

"ככל שמתארך משך האיחור, כן תהא נטייתו של בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך".

מן הכלל אל הפרט

הטעם לאיחור בהגשת בקשת רשות הערעור

המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות הינו 15 יום ממועד מתן פסק הדין (תקנה 16 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז-1976), ואילו הבקשה להארכת מועד הוגשה כחודש לאחר מועד מתן פסק הדין, הערעור עצמו לא הוגש ולא ברור מתי יוגש.

המבקשת, אשר ידעה כי בכוונתה להגיש בקשה לקבלת ייצוג משפטי יכלה להגיש בקשתה מייד עם קבלת פסק הדין, או למצער,במסגרת חמישה עשר היום הקבועים להגשת הבר"ע. ואולם הבקשה לקבלת ייצוג הוגשה רק ביום 04.03.10, כך לטענת המבקשת, לאחר חלוף המועד להגשת הבר"ע. לא זו אף זאת, המבקשת איננה מפרטת את מצבה כלכלי המדוייק המצדיק פנייה לקבלת ייצוג.

כאמור לעיל, איחור שנגרם בשל מחדלי המערער עצמו אינו יכול להיחשב כטעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. כאמור, בעניינינו, יכלה המבקשת לפנות ללשכה לסיוע משפטי מייד עם קבלת פסק הדין, ולא להמתין כשלושה שבועות שהם מעבר למועד האמור בתקנות לצורך הגשת הבר"ע.

משכך, אין לראות בעצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי משום טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד המבוקשת, אף ללא צורך לבחון את סיכויי הערעור.

סיכויי הערעור-

לפנים משורת הדין ייבחנו סיכויי הערעור. נראה כי אלה אינם גבוהים. מעיון בפסק דינו של בימ"ש קמא עולה כי הוא מבוסס במידה רבה על נימוקים של מהימנות ובחינת כל הראיות, עד כדי קביעה כי "התובעת לא הוכיחה את הקשר בין האירוע ובין מעשיו ומחדליו של המתדלק" (עמ' 6 לפסה"ד), וכן כי "עבור הזמן בין האירוע ובין הודעתה או טיפולה של התובעת בעניין הנזק- יש בו כדי לנתק את הקשר בין הנזק ובין הנתבעת" ולסיכום נקבע "התובעת לא תמכה את תלונתה באף ראיה, למרות שהיא יכלה בהחלט לעשות כן- אם אכן הנזק אירע ביום האמור בתחנת התדלוק" (עמ' 7 לפסה"ד). בנימוקים מסוג זה, כידוע, ימנע ביהמ"ש שלערעור להתערב. (השווה- תלא(ב"ש) 23085-03-10 גבע מנשה נ' דורון גולן (נבו, מיום 16.03.10).

התוצאה